moxo הוא רק ההתחלה

בשביל מה צריך לדעת? מוסיף דעת מוסיף מכאוב, נכון?

לאבחן הפרעת קשב זה להכיר בקושי, להכיר בקושי זה לטפל, ואם הטיפול היחיד שאני מכירה להפרעת קשב זה ריטלין, ואני לא רוצה לתת לילד שלי ריטלין, אז… יותר טוב לא לדעת, נכון?

מסכימים אתי?

אז, אני אומרת לכם שיש הרבה שיטות טיפול (בנוסף לטיפול התרופתי או בלעדיו) שעשויות לעזור לילד שלכם.

בשביל זה צריך קודם כל לאבחן קשב. מבדק ה-MOXO מאבחן בצורה המהימנה ביותר חשד להפרעת קשב. המבדק חשוב גם בכדי לשלול הפרעת קשב. לעיתים ילד נושא אתו במשך שנים את האבחנה השגויה של הפרעת קשב, ולאחר שנעשה בירור הכולל מבדק MOXO, מתברר שהוא אינו סובל מההפרעה, ואז הגישה הטיפולית שונה.

בנוסף, יש דרכים מגוונות לעזורה לילד הסובל מההפרעה, החל בטיפול רגשי-התנהגותי: אימון דיאדי הורה-ילד לשינוי התנהגות ע”י העצמה, תוך פעילות משותפת של הורה וילד.

ניתן לעזור לילד שהפרעת הקשב גורמת לו לקשיים תקשורתיים-חברתיים להשתלב טוב יותר בחברה, לאחר שהוא ישתתף בקבוצות ילדים לפיתוח כישורים חברתיים.

ניתן לעזור לילד לצמצם את פעריו בלימודים ע”י הוראה מתקנת מתאימה, רצוי לאחר אבחון דידקטי מקיף.

ניתן גם להפוך אותנו, האימהות, למאמנות של הילדים שלנו להתמודד עם אתגרי החיים.

ניתן לאתר, ביחד עם הילד, את התחומים שבהם חנן אותו הקב”ה בכישורים מיוחדים ולרשום אותו לחוג מתאים, או אפילו לרשום אותו לחוגים סתם בשביל ה”כיף”.

ובכלל, ניתן לקדם את הפיקדון היקר שקיבלנו, את ילדינו. אז בואו לא נחשוש לדעת. נערוך לילד שלנו אבחון ונעזור לו להסיר את מה שמונע ממנו לצמוח, כן, וגם לפרוח.

אודות המחבר

השארת תגובה