להיכנס לנעלי השני

אפיק חדש- להיכנס לנעליים של השני

עפ"י תיאורית המיינד, מוגדרת היכולת החברתית כיכולת "להיכנס לנעלי השני", תיאורית המיינד מנסה להסביר ולהבין, ואף לנבא, התנהגויות אנושיות ואינטראקציות חברתיות ע"י ייחוס מצבים מנטאליים לאנשים, כגון: אמונות, ידע, רצונות, כוונות ורגשות.

זוהי היכולת "לראות את הזולת" ולהבחין באופיו, אישיותו, מצבו הרגשי הנוכחי, מידת הפניות שלו, כלומר: האם הוא פנוי כרגע מבחינה פיזית ורגשית. ובכלל זאת לבחון לאחר מעשה, לאחר האינטראקציה החברתית, האם הדברים שאמרתי/עשיתי עשו עליו את הרושם המקווה.

בכדי "לראות את הזולת" עלינו להתפנות קצת מעצמנו.

וכפי שמסביר זאת הגאון מווילנה, הגאון מסביר את הסתירה לכאורה בביטוי : לכרות ברית – "לכרות" זה לחתוך, להסיר, ואילו: "ברית" זה לחבר. כך, כשאדם כורת ברית עם הזולת הוא לכאורה "כורת" חלק ממנו ונותן לשני. כשאנו מתפנים מעצמנו לטובת הקשבה אמפאתית לזולת, אנו נותנים וכך אנו מתקשרים.

כיצד ניתן לחזק את המיומנויות הבסיסיות והמורכבות של ילדינו?

מיומנויות בסיסיות ראשוניות מהוות "כרטיס הביקור" שלנו כשאנו יוצרים קשרים חברתיים, וכוללים את כל מה שפוגשים בהיכרות הראשונית: חיוך, קשר עין, שפת גוף, וכמו-גם היגיינה והתאמת הלבוש לנורמות החברתיות המקובלות במקום.

אם נשמש "מודלינג" לילדינו ונהווה דוגמא אישית ליצירת קשר ראשוני חיובי, הילדים יחקו אותנו מבלי משים. זהו חינוך עקיף יעיל ביותר ואינו מייצר התנגדות אצל הילדים. בכדי לחזק את המיומנויות החברתיות של ילדינו עלינו, בראש וראשונה להוות מודל לחיקוי. עלינו לזכור, שעבור ילדינו אנו "תמיד צודקים" ו"כל יכולים", ולמנף זאת ללמידה לא פורמלית של מיומנות חברתיות עבור ילדינו.

חשוב גם להקשיב באמת לילדינו, להתפנות (רגשית ופיזית) מכל העיסוקים שבעולם, להקשיב ולשקף להם את דבריהם בכדי שידעו שהקשבנו להם. הקשבה אמפאתית מלווה גם בשיקוף רגשי. ניתן בזהירות לנסות ולשקף לילד את הרגשתו, לשים סימן שאלה בסוף דברינו ולא סימן קריאה, לנסות ולברר איתו בעדינות האם הבנו אותו והאם חשנו את הרגשתו. עלינו לזכור שגם אם טעינו הרווחנו את האמפתיה לילד. הילד שלנו מבין שהשתדלנו להיות איתו, וזה מספיק! גם אם דייקנו לו את מה שהוא מרגיש וגם אם לא, יצאנו נשכרים מכך שהוא יודע שאנו מנסים להיות איתו במקום שהוא נמצא.

במקביל ההורה יכול לשתף את הילד באירועים מינוריים מחיי היומיום, לא מאיימים ולא אישיים מדי, ולשלב גם את הרגש שנלווה אליהם, למשל: "רצתי לאוטובוס בכדי להספיק להגיע לעבודה, אך החמצתי אותו (הוא ברח…), הרגשתי מאוכזבת, וחששתי מהאיחור לעבודה, התביישתי להיכנס באיחור…"

זוהי דוגמה למודלינג מצוין להבעה רגשית, שהיא אחד מהמיומנויות החברתיות המורכבות יותר.

שפה רגשית בבית היא חינוך להבעה והבנה רגשית.

זכרו: בבית שבו מדברים "רגשית" הילדים לומדים להרגיש ולהרגיש את הזולת.         

 

וכפי שמלמד אותנו הרב וולבה יסוד חשוב בהבנת נפש האדם: "להיות בין חברים אשר שאיפה אחת להם, חוויה אחת משלהבת אותם, איש עוזר לרעהו בעבודה יומיומית, ולאחיו יאמר חזק, ברגעים של רפיון וחלישות הדעת – זוהי משאת נפש של כל אדם ובפרט כל צעיר".

 

דילוג לתוכן