מהנעשה בסדנאות

סדנאות לפיתוח כישורים חברתיים

ביחד נעניק לילדך ילדות מאושרת

מהנעשה בסדנאות

2020-04-07_04-45-50_726

בס”ד

מה אתם יודעים על רגשות?

כמה רגשות אתם מכירים? ארבעה? חמישה? שבעה?… הידעתם שקיימים כ-30 רגשות שונים!?

את נושא “עולם הרגשות” אנו לומדים בסדנאות במשך מספר מפגשים. רפרטואר הרגשות מכיל מגוון של רגשות שאינם חופפים. האמת היא שאין באמת מילים נרדפות בעברית, ולכן כל רגש שונה במקצת מאחר.

אנו מתחילים את הנושא עם סיפור שמכניס אותנו לנושא, סיפור על רגשות. אנו לומדים לשיים כמה שיותר רגשות.

הכרת מגוון של רגשות עוזר בראש וראשונה לדייק ברגש. ילד שמבין מה הוא מרגיש, חש רגוע יותר, חש שהדברים “בשליטה”. הוא גם יודע להסביר את עצמו (“סינגור עצמי”), בצורה טובה יותר לסובבים אותו, ואף הדבר הזה עוזר בתחושת שליטה במצב ומונע תסכול.

לאחר שאנו משיימים (נותנים שם) רגשות, אנו משייכים רגש להבעת פנים ולאחר מכן לשפת גוף. אנו לומדים להבין ולהביע רגשות דרך משחקים מגוונים.

באחד המפגשים של סדנת בנים שנערכה במכון, התפתח עימות ספונטני בין ילד שמעד קלות לילד שצפה בו וציחקק. הילד שמעד קלות חש פגוע, דווקא הוא, שלא רגיל להיות במקום החלש והפגוע, נאלץ לחוש עלבון. הוא הגיב בצורה אוטומטית כפי שהוא רגיל, והתקדם בצורה מאיימת לכיוון הילד שציחקק.

החלטתי להשתמש בעימות כהזדמנות ללמידה. ביקשתי משני הצדדים לתאר את רגשותיהם. הילד הפגוע אמר שהוא כעס, התעצבן ו… נעלב. הילד שני תיאר מבוכה, חוסר אונים ואפילו דאגה לחברו. העימות התפוגג – כשמול תחושת חוסר אונים עומד עלבון, זה לא מזמין עימות.

לימדתי את הילדים להשתמש בהבנה והבעת רגשות לפתרון קונפליקטים, ואולי גם להימנע מקונפליקטים. 

Closeup of rubber duckies

בס”ד

הברווזון המיוחד

באחד מבתי הספר שבהם אני מעבירה סדנאות לכישורים חברתיים, בקבוצת הבנות, התבלטת אחת הילדות בכך שהיא הייתה פשוט “בולטת”. תמיד היו לה העדפות משלה, דעה משלה, תחביבים יוצאי דופן (במיוחד לבנות), למשל כששאר הבנות העדיפו לשחק בחבל או בגומי בהפסקות, היא העדיפה כדורגל (ולא היה לה עם מי לשחק). הדבר היחיד שהיה צפוי אצלה… הייתה הציפיה להפתעה, למשהו שונה. היה ניכר שהצורך לבלוט שנעשה אצלה כטבע שני, דרש ממנה אנרגיות רבות, ולא השיג את התוצאות הרצויות.

מובן שהיא נתפסה בעיני חברותיה כ”עוף מוזר”, ונותרה בודדה.

ישנם ילדים שבכל רגע נתון הם חייבים להיות במרכז העניינים, בבחינת “אם אני לא מורגש אני לא קיים”. הם יוצרים מניפולציות ומשלמים עליהם מחיר יקר. הם מתלבשים שונה, חושבים אחרת ומביעים את דעתם בקול, הם יוצרים פרובוקציות ותמיד דואגים להיות נושא השיחה.

אי אפשר להתעלם מהם, הנוכחות שלהם מורגשת, גם אם זה במובן השלילי. המשוב (השלילי בד”כ) שהם מקבלים, משרת צורך רגשי כמו של אדם הצובט את עצמו כדי לוודא שהוא חי.

כדי לשלב אותה בחברה, פעלתי בשתי דרכים משלימות.

דבר ראשון, לקראת המפגש בנושא “יחיד ומיוחד”, ביקשתי מכל בת בקבוצה שתכין בבית משהו מיוחד שהיא יכולה ללמד את הבנות. כל בת הציגה/הדגימה/הסבירה/העניקה לקבוצה משהו משלה.         

ההופעות היו קצרות אך מלהיבות ונתנו “בימה” לכל בת בקבוצה (גם לאלו שמתקשות “לקחת מקום”).

אך היה תנאי מוקדם להופעת הבנות. כל בת הייתה צריכה להשתלב בהופעה/הדגמה/יצירה של חברתה, להישמע להוראות ההדרכה, ולעשות בדיוק אותו הדבר. ‘העתק/הדבק’. כלומר: כל בת הייתה צריכה להתבטל לזמן מה ולהיות עם החברה שכעת תופסת את הבימה.

חלוקת הזמן המדודה בין הבנות, והמקום המיוחד שכל בת קיבלה כשווה בין שווים, נתנה הזדמנות גם ל’ברוזון המיוחד’ שלנו להיות אחת מכולם. ולאחר שהיא הבינה שמקומה נשמר גם ללא ההתבלטות המיוחדת, או יותר נכון, שהיא יחידה ומיוחדת גם ללא פרובוקציות. היא השתחררה מהעול של ההתבלטות והשתלבה בחברה. במקביל הגיע גם זמן ההופעה שלה, וכאן, בצורה יזומה ומתוך “הזמנה” לקבל את הבימה ולהציג, היא חשה את התחושה שרוצים בה ומקשיבים לה.

 

ה”ברוזון המיוחד” שלנו הפך להיות חלק מהחברה.