אומנות השיחה הרגשית – כתבה שפרסמתי ב”קול כבודה”

 

 

גיטי (שם בדוי) היא אם מסורה. היא עסוקה מבוקר עד ערב בפתרון בעיות. הילדים למדו ממנה ש”לכל בעיה יש פתרון”. מאבחנים, מקבלים הדרכה ואת “התרופה”, מטפלים, ו… אפשר לסמן V ולהמשיך הלאה… לפתרון נוסף.

גיטי הגיעה אליי עם בנה חיים (שם בדוי) בן ה-9. ילד עם קסם אישי, ממש אי אפשר שלא לחבב אותו. כזו שמחת חיים יש לחיים… גיטי דרוכה, לחוצה ליתר דיוק, וחיים נהנה מכל רגע אצלי בקליניקה.

הייתי לי שיחה מוקדמת עם גיטי, היא תיארה את הקושי של חיים ליצור קשרים חברתיים. גם הרב”ה טוען שלחיים אין חברים, הוא לא ממש מבין למה, או, ליתר דיוק, הרב מבין את החברים, גם הוא מרגיש אי נוחות מסוימת בחברתו של חיים, אך הוא לא ממש יודע לומר מדוע. חיים ילד מוכשר, מצליח בלימודים, מנסה כל הזמן להתחבר עם ילדים, אך… הם מתרחקים ממנו.

ביררתי עם גיטי האם חיים עושה “טעויות חברתיות” נפוצות – לא, על פניו לא ניכר קושי. אז ביקשתי לפגוש את חיים.

השפה היא ביטוי של התקשורת בין בני האדם. השפה מתחלקת לשפה מילולית ולא מילולית.

הרגש קיים תמיד מאחורי השפה. הוא המניע אותה, הוא המשפיע והוא הנותן את הפרשנות המתאימה לשפה.

הרובד החיצוני הוא הרובד השפתי, ואילו הפנימי, הנסתר אך הדומיננטי במערכות יחסים הוא הרגש.

בין השפה והרגש יש דיאלוג מתמשך. הם משפיעים זה על זה, תלויים זה בזה ויוצרים את כל מערכות היחסים הבין אישיות שאנחנו מכירים.

אנו מלמדים את הילדים ל”דבר יפה”, אנו מחנכים לנימוס ודרך השפה אנו מחנכים גם לערכים.

אמנם, שיחה היא אחת המיומנויות המורכבות של האדם. האדם שונה משאר הברואים בכך שהוא ניחן ב”נפש ממללה”. השפה (המילולית והלא מילולית) היא הביטוי החיצוני של הנפש. התייחסות טכנית לשפה לוקה בחסר. לכן, אי אפשר לתרגל מיומנויות שיחה במנותק מעולם הרגשות. שיחה ללא רגש היא כ”גוף ללא נשמה”.

ההיכרות עם עולם הרגש כוללת הכרה סמנטית של שלל רגשות (קרוב ל-40 רגשות שונים), זיהוי רגש ספציפי שאנו חשים ברגע מסוים, זיהוי רגשות הזולת, הבעת רגשות מילולית ושאינה מילולית, ו”קריאת” שפת גוף (כולל מימיקה ואינטונציה).

בנוסף, שיחה היא תקשורת הדדית המצריכה ראיית הזולת בכלים פנימיים – קוגניטיביים ורגשיים. מבחינה קוגניטיבית, היכול לנהל שיחה עם הזולת תלויה ביכולות קוגניטיביות המאפשרות הבנה והתחשבות במצבים פנימיים של הזולת (לחשוב על איך שהוא מבין, לקחת בחשבון מה הוא יודע, וכ”ו).

במהלך שיחה, לפניה ולאחריה, אנו מפעילים בקרה על מהלך השיחה. לפני שאנו מדברים עם משהו, אנחנו מנסים לאמוד לכמה מידע הוא זקוק בכדי להבין את כוונתנו, מה עלינו לומר במפורש ומה אפשר להניח שהשומע יבין בעצמו, ועוד.

במהלך השיחה אנו קשובים בו זמנית לדברינו, לתגובות המילוליות של השומע, ומפעילים “בקרת איכות” על האפקטיביות של השיחה – עד כמה היא תורמת, והאם היא עושה “טוב” לשומע.

לאחר השיחה אנו מבצעים משוב רפלקטיבי לעצמנו. התת-מודע שלנו מציין לעצמו דירוג כללי לאיכות השיחה, יעילותה ואיזה רושם היא השאירה עלינו.

לסיכום, לצורך ניהול שיחה נאותה בין בני אדם, נדרש יותר מאוצר מלים ומיכולת דיבור המצרפת מלים זו לזו. שיחה היא תקשורת מילולית ושאינה מילולית, המשלבת יכולות קוגניטיביות ורגשיות גבוהות, לצורך יצירת תקשורת חיובית, החיונית לביסוס קשרים חברתיים מתגמלים.

חוסר במיומנויות שיח מכשיל יצירת קשרים חברתיים, כפי שקרה עם יוסי…

יוסי הרשים בזכות שפתו הטכנית העשירה. אולם, ליוסי היו חסרות מיומנויות שהופכות את השפה לתקשורתית. מיומנויות אלו נרכשות ע”י חשיפה לשפה הדבורה החל מינקות. ילד הגדל בחברה לומד ע”י חיקוי דפוסיי התנהגות, ובכללם שיח, המקובלים בחברה שבה הוא גדל. לכולנו יש יכולות של זיהוי והעתקת תבניות התנהגות שונות. אולם, לעיתים, ילדים לא מזהים תבניות התנהגות מסוימות, אם זה משום שהם לא “קשובים רגשית” לעולם שסביבם, או משום שתחום זה הוא התחום החלש אצלם.

יוסי למד אצלי “הוראה מתקנת חברתית” הוא רכש בהדרגה את המיומנויות החסרות לו, בכדי להשתלב בחברה ולרכוש חברים

אודות המחבר

השארת תגובה